החלטה בבקשה לפסיקת הוצאות בתיק עת"מ 7400-09-13

רקע

מדובר בבקשה לחיוב העותר בהוצאות המשיבה 2 בגין הגשת תשובתה לבקשת העותר לצו ביניים ולעתירה המנהלית.

בעתירה, שהוגשה ביום 02.08.13, ביקש העותר לקבוע כי תכנית מספר 18/109/03/3 שעניינה שינוי יעוד למגורים, מבנים ומוסדות ציבור במגרש 108 א' רובע ז'- רחוב ינאי אשדוד- שאושרה ביום 17.06.13, אושרה שלא כדין ובניגוד לזכויות יסוד של העותר, ועל כן אישור התוכנית בטל ועליה להידון מחדש בוועדה המחוזית מחוז דרום, תוך כדי שמיעת התנגדות העותר לגופה.

בד בבד הגיש העותר בקשה למתן צו ביניים המורה למשיבים שלא לבצע כל בניה, חפירה, עבודת תשתית, הכנה לבניה או כל פעולה שמטרתה קידום ביצוע התוכנית עד שבית המשפט ייתן החלטתו בעתירה. ביום 11.09.13 הגישה המשיבה 2 תשובה לעתירה ולצו הביניים. ביום 12.09.13 הודיעה המשיבה 2 כי נודע לה כי בכוונת העותר לחזור בו מעתירתו וכי היא מבקשת להשית עליו את הוצאותיה בגין הגשת כתב התשובה לעתירה ולצו הביניים.  ביום 15.09.13 הגיש העותר הודעה על מחיקת עתירתו לבית המשפט.

טענות העותר

לטענת העותר אין להשית עליו הוצאות בגין כתב התשובה לעתירה ולצו הביניים שכתבה המשיבה 2 היות ולטענתו אין למשיבה 2 להלין אלא על עצמה על כך שהגישה את תגובתה לעתירה מוקדם מהנדרש ממנה על ידי בית המשפט. לטענת העותר בית המשפט קבע כי על המשיבים להגיש תשובתם לצו הביניים עד ליום 11.09.13, ואילו את כתב תשובתם לעתירה עליהם להגיש עד ליום 15.09.13. המשיבה 2 הגישה את תשובתה לצו הביניים ולעתירה יחדיו ביום 11.09.13. ולפיכך, לטענת העותר, אין עליו לשאת בהוצאות הטרחה שיצרה המשיבה 2 לעצמה. כמו כן, טוען העותר כי קיים אינטרס ציבורי שלא לחייב בהוצאות את המוותרים על תביעתם על מנת שלא להרתיע בעלי דין מלעשות פשרות וויתורים ולהקל על העומס בבית המשפט. לחלופין טוען העותר כי אם זכאית המשיבה 2 לתשלום הוצאותיה הרי שעליהן להיות נמוכות וסמליות בלבד נוכח העובדה שמדובר בכתיבת כתב תשובה בלבד.